במציאות.. אנו מצפים מבני זוג  שיחתמו על חוזה "שותפות" לאורך שנים, יהיו מאושרים, הרי עם שותף עסקי איננו סגורים עד תום, כלומר עם שותף שאנחנו אמורים לראותו מס' שעות ואינו עוכב אחרינו ולא שואל .."למה איחרת שוב", ולמה הצלחות נשארות על השולחן אחרי האוכל..?!"  ו"למה אני צריכה לקום כל לילה -הילד הזה הוא רק שלי?!" וכו' -איך מצפים מאיתנו להאמין ביכולת שלנו כזוג להחזיק מעמד עשרות שנים בשותפות המוזרה/המופלאה הזו?! והאם ניתן ללמוד כיצד לשמר או להתחבר על מנת ששותפות זו תיארך לאורך שנים טובות?
שני אחים שגדלים באותו בית עם אותם הורים , והולכים לאותו בית ספר/ ישיבה, אוכלים את אותם המאכלים,
מתפללים באותו הנוסח, מעורים באותם חיי קהילה/חברה -ובכל זאת גדלים עם אופי שונה ואוהבים דברים אחרים, ולעיתים לא מסתדרים ולעיתים שנים שאינם מדברים ביניהם. כיצד נצפה ששני בני זוג שבאים מאטמוספרות שונות, ומבתים בעלי מנטליות שונה בקוטביותה, ימצאו אוזן קשבת והאהבה והאחוה תשרה בביתם?!
נישואין באים לא לשנות בני זוג, ולא לחנך את בן הזוג אלא באים לחבר בין בני הזוג וליצור חברות ביניהם, מצינו שגם ניגודי אופי לא יפריעו אם בני הזוג ישכילו להתעלות מעל הקשיים -נראה דוגמא בשחר ההיסטוריה של עמנו, יצחק אבינו ורבקה אמנו -באו מבתים שונים במהותם -יצחק אבינו בא מביתו של אברהם איש גומל חסד – בית של  תורה, של יראת שמיים רבקה לעומתו באה מבית של עבודה זרה, מסביבה שונה, רבקה היתה צעירה מיצחק בעשרות שנים, יצחק ורבקה היו שונים באופיים, רבקה הייתה פעילה, יוזמת מתוחכמת מאוד , היתה דולה לאנשים בבחינת חסד – לו יצוייר והייתה חיה כיום ברור שהייתה עומדת בראש שדולת נשים למען.. למען.. . יצחק לעומת היה באופיו "מובל" , שרוי בתוך עצמו ועוסק בתורה כעולה תמימה -וכאן אנו חשים את הבדלי השקפותיהם כשאחת הדוגמאות לכך היא חינוכו של עשיו בנם. וכל זאת למרות השינוי המהותי ביניהם עובדה זו כלל לא הפריע להם להקים בית נאמן ולאהוב. להבדלי אופי עצומים אלו -שהיו בין יצחק לרבקה קורה המהר"ל  "הם היו הפכים זה לזו.."( דרך חיים למהר"ל א עמ' כט').
הגמרא בקידושין (כט' ב') –דנה  בשאלה  האם ילמד תורה קודם או ישא אישה?  חתן אחד אמר:  להתחתן עם התורה זהו ביטוי שגרתי וידוע -אבל הוא הולך ללמוד את אשתו -הוא מעוניין לעשות תואר ב"אשתו",  BA' באשתו, MA באשתו , עד שיעשה פרופסור באשתו !! כמה צדק החתן הצעיר הנ"ל. לעיתים יוצא לשוחח עם זוג במהלך הנחייה והאישה אומרת : "ברור שאני מכירה אותו..". "אני יודעת בדיוק מה הוא אוהב ללבוש ומה הוא אוהב לאכול .. ומה הוא יגיד בעוד רגע.." והבעל אומר לי:
.."אני מכיר אותה בעל פה – היא לא מצליחה להפתיע אותי.." וכשהם נשאלים: האם את מכירה אותו מבפנים? האם את חשה את הכאב שלו? האם ניסית להבין את קשייו מנקודת מבט שלו? האם אתה הבעל הצלחת להזדהות עם קשייה? וגם לומר לה את זה? שאתה מבין את מה שעבר עליה במשך כל היום? והאם בכלל ניתן להגיע לכך שבני זוג יכירו ויחושו איש את אשתו?
ניתן גם ניתן – על ידי דיבור -הדיבור יוצר את החיבור בין בני אדם בכלל, ובין איש לאשתו בפרט-לכן חז"ל הזהיר בפרקי אבות:
"אל תרבה שיחה עם האישה -באשתו אמרו קל וחומר באשת חבירו – הדיבור יוצר חיבור בפרט בין אנשים ונשים ולכן כה החמירו בכך. א"כ  מדוע כתוב "אל תרבה שיחה עם האישה? מסביר ה"חזון איש" -חוץ מן השנה הראשונה "ושימח את אשתו אשר לקח-חובה, כיצד משמחה?! .. עליו  להשתדל להראות אהבה וקירוב בריבוי שיחה ובריצוי" ומה שאמרו חז"ל.. אל תרבה וכו' לא מדובר על השנה הראשונה שבשנה זו צריך להרבות בריצוי ובחיבה ובשיחה".. ולאחר מכן ניתן להכיר ולהבין גם בלי אותה "דברת" ארוכה שחוזרים בה על אותם מילים אותן הקלישאות אותם הנאומים ולעיתים קרובות אותם הוויכוחים.
כוח הדיבור הוא כוח גדול לבנות או להרוס! מוות וחיים ביד הלשון-ע"י לשון הרע ניתן להרוס מדינות – שורש המחלוקות והרס הוא על ידי דיבורים, ניתן לתקן ולחבר את כל העולם על ידי דיבור – אבל קודם כל יתחבר בבית ועם אשתו על ידי דיבור.
בני זוג הם קודם כל חברים "כי היא חברתך ואשת בריתך(מלאכי ב' יד') אתה הגבר "קנה לך חברה" ואת גברתי "קני לך חבר"
כיצד קונים? בין היתר על ידי דיבור על ידי שיחה על ידי סבלנות על ידי מילים -בעולם של תקשורת ושל מדע כולם מתקשרים עם כולם -עולם המדיה נפתח בפני כל העולם וכולם משדרים לקוסמוס מסרים ומצפים שמאן דהוא באיזה גלקסיה יענה או יקשיב , ובבית אין לו סבלנות לשמוע את שאלתה של אשתו (חברתו?!) "מה דעתך על הכוסות "חד-פעמי" שקניתי? מוצאים חן בעינך?" בעל יקר  ! לפני שאתה מפיק " פרוייקטים " בעולם הגדול תקשיב ברוב קשב עם הנהון בראשך לשמע שאלת רעייתך "מה דעתך על השמלה שלי ?! מוצאת חן בעינך ? " כמו כן כשאשתך אומרת לך:" כואבת לי הבטן או אני עייפה.." ..אנא אל תשלח אותה לקחת אספרין או ללכת לנוח – תן קרדיט לאינטלגנציה שלה שהיא יודעת שכשכואב הראש -לוקחים כדור וכשעייפים הולכים לנוח.. אשתך מצפה שתזדהה עם הכאב שלה .. ועם הקושי שלה ואל נא תעשה לה ב"שפת גוף" .. נו סיימי כבר .. ובעצם אתה אומר לה:.." תכל'ס מה את רוצה ממני? אנא הזדהה איתה  !
זו השיחה, זה הדיבור , וזו "אומנות הדיבור"  גם אם המדובר על  חוות דעתך "המקצועית" על "הכוסות החד פעמי"-
נסה להבין לראות מה ומי עומד מאחורי השאלה -ובעז"ה מובטח לנו חיבור! וחברות !! וזוגיות ושותפות מופלאה!.