“אימא, הצילו ! אני משתגעת, אני לא יכולה יותר” מה קרה !? מה נכנסת כמו איזה “רוח רפאים ” הביתה ? מה קרה  ? ספרי ..  “אימא, את לא מבינה מה קורה אצלנו ! אין יום,  שאנחנו לא רבים וכל פעם על משהו אחר, כבר לא יודעת מה לעשות! כל מה שאני עושה לא טוב בשבילו, ות’אמת, גם הוא מעצבן אותי עם השטויות שלו ,כל דבר  מרגיז אותי אצלו, אני מרגישה שאני מחפשת אותו על כל דבר, לא ידעתי שזה מה שיקרה בנישואין, לא ידעתי שזה כזה סיוט , חשבתי על דברים אחרים ראיתי תמונה ורודה יותר. אימא אצל כולם זה ככה בהתחלה ? זה הולך ללוות אותי כל החיים? אני כבר מצטערת שהתחתנתי, מה היה לי רע בבית ?! אוףףף איזה סיוט, למה הייתי צריכה להתחתן ?!”  “קשה  זיווגו של אדם כקריעת ים סוף ” (1) בבואנו לסקור את נושא המעבר מ”בחרות” ל”חיי נישואין”, הן אצל הבחורים והן אצל הבחורות, העומדים לפני החלטה של פרק ה”איש מקדש” (2) בלי ספק זהו אחד ה”מעברים” המשמעותיים ביותר בחיים. על מנת לצלוח את המעבר המורכב הזה בבטחה  ובהצלחה, חכמנו  הטיבו לציין זאת בפיוט של “שיר הכבוד”  “זקנה ביום דין, ובחרות ביום קרב, כאיש מלחמות ידיו לו רב” (3),כלומר חז”ל הבינו , שכל נושא ה”בחרות ” הינו “יום קרב ” .. ולא רק “יום קרב”  אלא , כל החיים הינם “מלחמה ” אחת רצופה .

איך מכינים את הבחורים והבחורות העומדים להינשא להתגבר על הפער בין הציפיות למציאות?

מכינים את הבחורים והבחורות כמובן בצורה ה”קלאסית” של הליכה להדרכה מסודרת של  “מדריכי חתנים וכלות” המומחים בנושא. נושא מקצועיות המדריכים/ות חשוב מאין כמוהו . אסביר, לעיתים, מגיעים אלי זוגות צעירים ל”טיפול זוגי ” שקיבלו הדרכה מרבנים שיש להם מומחיות אבל  ב”ענייני ציבור” או כ”פוסקי הלכה” אבל, אותם הרבנים לא עברו הדרכה ספציפית בנושא זוגיות, וכן מדריכות כלות המתעכבות ברוב שעות הדרכות ב”נושאים הלכתיים ” כגון: הרחקות וכו’, ומעט מזמן ההדרכה מוקדש לנושאים  של “בין אדם לחברו “שהינם חשובים, והנושא הזה הוא בנפשנו.  

מה הפער עושה ואיך הוא משפיע על היווצרות הבית?

היות ו”זוגיות ” ו”מוסד הנישואין”  הינם מושגים מורכבים ו”גדולים ” על הצעירים, וללא הדרכה ולווי יקשה לגשר על הפער שנוצר . “הפער ” נוצר מעצם השינוי מבודד לזוג.   לראות רק את עצמי ואת צרכי , לראייה מערכתית של אני לא לבד, החשיבה עוברת ממושג של “לי” למושג של “לנו”? מה טוב לנו מה חשוב לנו כ”זוג”, ולא רק לי כ”בודד/ת”.

הדרך להפנמת שינויי המושגים לא קלה, ונוצר פער בין דמיונות הצעירים לבין מציאות החיים הזוגית היומיומית ,והפער הזה משפיע מאוד על היווצרות הבית, אבל עם השנים הזוג מתבגר ונאלץ להגיע להבנות חדשות , וממילא הפער נסגר.

כיצד ההורים יכולים להכין את ילדיהם לקראת הנישואין האם יש מקום להדרכת וללווי ההורים טרם הנישואין? הכנה שההורים מטבעם כהורים יכולים לתת היא ע”י “דוגמא אישית” של זוגיות ההורים, הדוגמא האישית  של זוגיות ההורים  היא הדומיננטית ביותר על זוגיות ההמשך של ילדיהם , לא אחת אני שומע במהלך ה” טיפול הזוגי “:” זה מה שאני ראיתי אצלי בבית “. או “ככה היה אצלנו בבית”, והבחורים והבחורות עושים “העתק/הדבק ” מבית ההורים לביתם החדש , לעיתים רבות הילדים מעתיקים את הדפוסים שראו או חוו בבתיהם, לכן, הדוגמא האישית של “זוגיות” ההורים לטוב או למוטב הינה אחד ה”מפתחות” להצלחת זוגיות ילדיהם.  כמו כן רצוי וחשוב מאוד שההורים ידברו עם ילדיהם ויסבירו להם מה מחכה להם בחיי היום יום, על מה לוותר, על מה להתעקש, מה חשוב , מה מועיל וכו’. הגמרא  מספרת על רב חסדא (4 ) שישב עם בנותיו טרם נישואיהן ונתן להן בפרוטרוט עצות כיצד להתנהג עם בעליהן בכל הנושאים, כגון: התנהגות בצניעות מה ומתי לאכול, מה לא לאכול, מה לומר ומתי , וכל זה היה על מנת שלא תתגנה בפני בעליהן.

מהם המוקשים הרווחים בתקופה הראשונה לחיי הנישואין?

התקופה הראשונה של הנישואין , דהיינו השנה הראשונה, היא הדומיננטית והמכריעה ביותר על משך וחיי הנישואין, וכיצד הם יראו בהמשך החיים . המוקשים הקלאסיים בתקופה הראשונה הינם בהתרגלות למציאות  שבעצם אני לא לבד, וישנו עוד מישהו שאני אמור/ה להתחשב בו, גם אם הדברים לא כל כך נוחים ומתאימים לי , אני נאלץ וצריך להתרגל לקבל את השונה ואת האחר, גם אם לא נוח לי, לחייך כשקשה ,ולא לענות כשמאוד רוצים לענות , להבין שכש”בן הזוג” מעט חמוץ או לא נחמד ,זה לא תמיד בגללה להבין את ה”צורך הרגשי ” של בן הזוג , זה מצריך לימוד והדרכה. עוד תחום שאותו צריך לצלוח הוא ההתמודדות עם משפחת המוצא , עם משפחות בני הזוג , איך לקבל ולהבין את הערותיהם, גם אם זה לא מוצא חן בעיניי, גם נושא זה מצריך לימוד ותרגול

המשפחה המורחבת כ”עיסקת חבילה” זוגות רבים אומרים: “אני התחתנתי  איתו/ה ולא עם המשפחה שלו/ה”, האם זה נכון? והאם זה עומד במבחן המציאות?

התשובה לשאלה המורכבת הזו היא כן ולא , ישנם מצבים שצריך להירגע ולהבין שגם אם יש תופעות  שלא מוצאות חן בעיני כגון: יחסי “כלה וחמותה”(5), היחסים הללו מצריכים הרבה חוכמה ו”טאקט” כיצד להגיב להערות של החמה , וכיצד להתייחס לכל אמירה או כל הערה של החמות . החמות מבחינתן רוצות רק את הטוב עבור בני הזוג הצעירים, ולא תמיד זה נופל על אוזניים קשובות , בדרך כלל לא נוח לכלה החדשה לקבל את ההערות של חמתה ואת ההתערבות שלה בענייני הבית שהכלה הצעירה כעת מנהלת ומנווטת, וזה מעמיד את הכלה בעמדה ש “את  עוד בחורה צעירה ,שלא מבינה כלום תשמעי לי , אני המבוגרת והמנוסה “,לא תמיד החמות יודעות לומר את הדברים שיפלו על אוזניים קשובות ולא תמיד במקום הנכון, ולעיתים ההערות ההלו נעשות על יד אנשים זרים וזה מאוד פוגע בכלה הצעירה .לעיתים רבות התערבות כזו של החמות פוגע ומכניס את בני הזוג  הצעיר  לקונפליקטים ולקשיים .ישנם לא מעט   מקרים שהיחסים בין בני הזוג עולים על “שרטון” בנסיבות הללו , היות והחתן הצעיר עומד ב”תווך” בין אשתו החדשה לבין אימו, כך שאין המציאות שניתן להתעלם מ”המשפחה שלו/ה” המציאות הזו קיימת  , החוכמה היא לנווט בכישרון וברגש בין בן הזוג שהוא בעלי/אשתי ומשפחתו/ה עם כל הקושי ועם כל החוכמה שהדבר דורש ע”מ שישרור השלום , היות ובני המשפחה אמורים להיפגש בפרט בשנים הראשונות  בשבתות בחגים בשמחות משפחתיות , ואחר כך ב”ה באים צאצאים לעולם, ושוב משפחות המוצא נאלצות להתערב. מחד, טוב יעשו בני ה”זוג הצעיר ” לו ישכילו להבין ולקבל את העצות הנובעות מניסיונם של המבוגרים , ומאידך, המשפחות המבוגרות  יפעילו רגישות, יבינו יתחשבו ויתנו מקום לדעותיהם של בני  הזוג הצעיר. תמהיל בין ההתחשבות, והחוסר כפייה, יביאו למצב של כבוד הדדי בין ההורים משני הצדדים לזוג הצעיר.                                                     _____________________________________

כללים של “עשה ” ו”לא תעשה ” בזמן המעבר ולאחר המעבר מ”בחרות לחיי נישואין”

1.לא להשאיר דברים “בבטן” לנסות ולהבין אחד את השני מתוך “אמפטיה” וסבלנות , במידה וחילוקי הדעות עדיין נותרים, לקבל “הדרכה” מסודרת

2.להפנים כי “חיי הבחרות ” תמו, וכעת נכנסים למסכת אחרת לחלוטין, שאינה מוכרת ומצריכה “הקרבה” ו”השקעה ” של שני בני הזוג.

3 .להכיר את השוני בתכונות “הגבר והאישה” ללמוד כיצד לחיות עם המציאות החדשה

4. לא לשתף “זרים” בחילוקי הדעות, רק אם הדברים לתועלת, כגון: הדרכה מקצועית.

5. להפסיק “לבנות” על כך שההורים יעבדו, יגהצו, יבשלו, יסיעו וכו’ וכל זה בשביל הזוג הצעיר, אם ההורים מוכנים ומשקיעים ב”נתינה”, מה טוב, אבל לא לצפות ולדרוש מהם את הכל כ”חובה “.